ניסים בן שמעון ואהובה נולד באשקלון וגדל במושב בית שקמה. הוא נפל בעת מילוי תפקידו, כשהסתער בחירוף נפש על המחבלים
בשכונת מישור הגפן והציל חיים.
ביום שישי, ערב שמחת תורה, ניסים וארוסתו ליאל שבו מבילוי למושב גילת, אליו עברו בקיץ 2023 . הם הלכו לישון בשעה חמש והתעוררו תוך זמן קצר, מצלצול הנייד של ניסים. במקביל החלו המטחים הראשונים לאזור ונשמעו אזעקות. ניסים קפץ מהמיטה במהירות, התקלח ונערך לצאת, מבלי להמתין לפקודה. הוא התקשר למפקדיו, ואמר שבכול הגזרה צריכים לדרוך נשקים ולצאת מהבית. מטרתו הראשונית הייתה להקפיץ כמה שיותר כוחות לשטח. ליאל הרגישה מעורפלת מרגע שפקחה עיניים, ולא הבינה מה מתרחש. ניסים הציע לה לנסוע להוריה באילת או להוריו בבית שקמה, כיוון שלא היה להם ממ”ד ביחידת הדיור.
בינתיים הוא התארגן וגילה שאין לו מדים. הוא ביקש מהוריו להכין עבורו מדים ולמסור אותם לשוטר, שישלח לביתם, לבש אזרחי ודרך את האקדח בבית. ליאל הביטה בו המומה. לא הבינה למה הוא יוצא עם כדור בקנה. רגע לפני שהחל, ניסים סב על עקבותיו, נישק אותה ואמר שהוא אוהב אותה. בחוץ המתין לו הרכב המשטרתי, שסרב להניע. ניסים מיהר לחזית וזימן לביתם שוטר שביצע איסופים. הם תכננו לנסוע לשדרות, ובדרך התברר שבאופקים הסמוכה מתנהלים קרבות. תוך רגעים ספורים הם הגיעו לזירת האירוע ופרקו מהרכב, בכיכר בפרי מגדים. ניסים זיהה שני שוטרים שנהרגו ושמע צרורות של ירי. באומץ ובקור רוח הוא רץ לרחוב התמר, שם התבצרו המחבלים בביתה של רחל אדרי. הוא הבחין במחבל זורק רימון והספיק להזהיר את חבריו. במקביל התבצע ירי מהקומה השנייה בביתה של רחל. ניסים נפגע ונהרג.
ניסים נולד באשקלון אחרי שלוש בנות: מורן, הדר ויעל, והביא עימו שמחה גדולה ונחת להורים ולאחיותיו. הוא גדל בהרחבה במושב בית שקמה. ילד שובב ואהוב, שלמד בבית הספר היסודי “ניצן” בקיבוץ ניצנים, ובחטיבה ובתיכון בבית ספר “שקמה”, בקיבוץ יד מרדכי. בלימודיו עשה חיל ומוריו העריכו אותו. אהבתו הגדולה הייתה כדורגל, והוא שיחק בנבחרת הנוער של “הפועל תל אביב”. הוריו תמכו בבחירתו, והסיעו אותו לאימונים השבועיים וגם למשחקים בכול רחבי הארץ. פרק הכדורגל הסתיים, כשניסים בחר להקדיש את חייו לשרות בכוחות הביטחון.
בנובמבר 2012 ניסים התגייס למג”ב ולאחר הטירונות, הוצב כלוחם באזור ירושלים. בזכות אישיותו ויכולותיו הפיקודיות, הוא נשלח לקורס מ”כים, ונבחר לבצע תפקידי הדרכה בבסיס בבית חורון. משם יצא לקורס קצינים, ושב לבצע תפקידי הדרכה. לאחר מכן הוא חזר לשטח ושירת כקצין בעוטף ירושלים, באזור מאתגר ומסוכן. בתקופה זו בלטו אומץ ליבו, נכונותו להתמודד עם הסכנה, ללכת בראש ולהוות מקור השראה לפקודיו. כעבור שנים ספורות, ניסים הגשים את שאיפתו לעבור למחוז דרום. ניסים שירת ביחידת “שחר 101 ” במשטרת העיירות, ולאחר מכן בסמ”ג 5 ביד מרדכי. בראשית 2022 הוטל עליו תפקיד חדש: סגן מפקד יחידת תקיפה כפרית במג”ב דרום. במהלך הקמת היחידה החדשה, הוא גייס שוטרים חדשים ישירות מצה”ל, בנה את המסגרת ועיצב אותה, באחריות ובמסירות. כמפקד תמיד היה זמין והוקפץ לאירועים בשטח.
במהלך שרותו הסדיר, ניסים הכיר את ליאל אסייג. אחיה ינון שירת איתו בקורס מ”כים, והזמין את חבריו לחופשה בעירו אילת. כעבור כשנתיים ניסים עשה השלמת קק”צ ושוב נסע לבילוי באילת. במפגש השני עם ליאל האהבה ניצתה. מהר מאוד היא הוזמנה לביתו לארוחה משפחתית, והפכה לחלק בלתי נפרד מחייו.
לקראת 2018 ליאל עזבה את אילת ועברה לגור עם ניסים באשקלון, ובהמשך ביחידה בבית הוריו. במאי 2019 ניסים ביקש את ידה. הם תכננו להתחתן ביוני 2020 אך הקורונה שיבשה את התכניות והאריכה את הדרך. בתום תקופה מורכבת נקבע מועד חדש לחתונה: 13.6.24. שמונה שנים ניסים היה חלק בלתי נפרד מליבה של ליאל. הייתה להם זוגיות מיוחדת וטבעית, ללא מסכות וללא מגננות, הם חשו מאושרים ביחד.
לצד האהבה שמילאה את ליבה, ליאל חשה דאגה עצומה לניסים, כיוון שלא ידע פחד. היא חיה לצידו וידעה את הסכנות בעבודתו ואת אומץ ליבו. להבדיל ממנה, אמו ואחותו לא דאגו, כיוון שניסים גונן על משפחתו ולא סיפר על הסיכון בעבודתו. אחיותיו של ניסים מאוד אהבו אותו, וככול שהם גדלו, התפתח ביניהם קשר של כבוד ואהבה. הוא נהג לעזור להן בכול דבר, לקח את האחיינים לחוגים, אהב לרצות אותן והתנצל כשלא עלה בידו לסייע. בשנת 2022 הם עשו טיול אחים לפראג ונהנו מזמן איכות וצברו חוויות, שננצרו בליבן לעד.
בבוקר שמחת תורה, הוריו של ניסים עקבו בדאגה אחר החדשות. הם שמעו מביתם פיצוצים ואזעקות. אהובה כתבה לליאל: “מה עם ניסים?” וליאל השיבה: “אל תדאגי, ניסים ביחידה.” לביתם הגיע השוטר שלקח עבורו מדים, וביקש בשמו, שיסגרו חלונות וינעלו דלתות. בשעה 15:30 הגיע לביתם איש מג”ב. שמעון התבדח ואמר שניסים שכח עוד משהו. הם יצאו לקראתו לחצר, ועולם חרב עליהם כששמעו את הבשורה: “אני מצטער להגיד לכם. בנכם ניסים נהרג.” אהובה פרצה בזעקות שבר והשכנים החלו להתאסף בביתם. בינתיים במושב גילת, ליאל המתינה לאות חיים מניסים. הוא לא ענה לה בנייד והידיעה שהוא יצא להילחם ולהסתער ראשון ערפלה את מחשבותיה. החל משעה 10:00 היא הרגישה שהתרחש אסון ולא הצליחה לנשום. במקביל סבלה מכאבי בטן, שהלכו וגברו. חלף זמן עד שחבריו ענו לה ואמרו, שהוא פצוע קשה בסורוקה.
ליאל רצתה לצאת לבאר שבע. היא התקשרה לאחיותיו של ניסים, ומישהי ניתקה לה את הטלפון. היא כבר הבינה שקרה משהו והייתה אפאטית. היא חשבה שניסים נפצע קשה, סידרה עבורו את הבית כמו שאהב ויצאה לדרך. למעשה ליאל פחדה להישאר בדירה. היא חששה מהדפיקה בדלת ונערכה לקבלת הבשורה, כשהיא לבדה. היא נסעה לכיוון בית הוריה באילת, ובראשה התרוצצו מחשבות קשות. בסיבובים של צומת הערבה, ראתה על צג הטלפון את המספר של שמעון, אביו של ניסים והבינה. אהובה צעקה ברקע שהלכה החתונה. שמעון בכה. הטלפון הנייד נימסר לקצין המבשר, שאמר: “אני מצטער.” ליאל עצרה את הרכב והתעלפה. כשהתעוררה הייתה אפאטית. לא הצליחה להכיל את האובדן. אימה ואחיה הגיעו למקום ביחד עם שוטרים ואספו אותה. למחרת הסיעו אותה בניידת משטרה ממוגנת לבית שקמה.
גופתו של ניסים זוהתה על ידי בזוקה, מפקד תחנת שגב שלום, שבא לאופקים להתחמש ונהרג בקרב, בדרכו לרעים. ביום רביעי. היום בו תכננו לערוך לניסים מסיבת הפתעה ליום הולדתו ה 30 , אותרה גופתו במחנה שורה. ביום חמישי, יום לפני יום הולדתו, הובא ניסים למנוחת עולמים.
יהי זכרו ברוך.
