אליאור בן ציון וריטה נולד בבאר שבע. הוא נפל בעת מילוי תפקידו, כשהגן על החוגגים במסיבת נובה ביער רעים, והסתער בחירוף נפש על המחבלים.
בבוקר שמחת תורה התייצב אליאור למשמרת בוקר במסיבת נובה. הוא עבד כבלש בלבוש אזרחי, שתפקידו למנוע סחר בסמים. הוא התחיל לעבוד בשש בבוקר, ותכנן לשוב לביתו אחר הצהריים ולקחת את בניו לאירוע שמחת תורה בבית הכנסת באופקים. כשהחלו האזעקות אליאור התקשר לרעייתו חן והעיר אותה. הוא אמר שיש בלגן נוראי ומפנים אלפי חוגגים מהמקום, וביקש ממנה להיכנס לממ”ד עם הילדים ולהישמר לנפשם. כעבור כמה דקות התקשר שנית ואמר, שיש חשד לחדירת מחבלים לאופקים, וצריך להוריד את התריסים, לנעול את החלונות ולהינעל בממ’’ד. כעבור דקות ספורות התקשר בשלישית, ואמר שהנשק שלו נמצא בכספת, כדי שלא יחשדו שהוא שוטר. בכול שיחה הוא שב והרגיע את חן, והדגיש שאין לה מה לדאוג והוא יגיע בקרוב. מתוך התופת הוא שידר רוגע ודאג לאהוביו, כתב שהשם איתו.
בדיעבד נודע לחן מניצולים, שמייד בתחילת האירוע אליאור חבש כובע מזהה והרגיע חבורת אנשים מבועתים ומשותקים מפחד, שניסו להעמיס את הציוד שלהם על משאית צהובה. הוא לקח אותם תחת חסותו, ועזר להם לטפס על גדר גבוהה דרך סולם גנבים שעשה בידיו. לבסוף הסתיר אותם מתחת לבמה של המסיבה, וניסה להסוות את המסתור עם רמקולים גדולים. הוא נשאר בחוץ כמגן אנושי. בינתיים הוא קיבל נשק משוטרת ימ’’ר, והמשיך לשדר לכולם רוגע וביטחון. המבלים היו מתחת לבמה מרבע לתשע ועד תשע ועשרה. עד שאליאור ראה את המחבלים מגיעים, ועזר להם לנוס על נפשם. הם ניצלו והוא נשאר להילחם במחבלים בחירוף נפש עד שנפגע ונהרג. בבוקר חן הייתה אופטימית. היא ידעה שאליאור לוחם מיומן שנמצא בכושר קרבי מעולה, לכן שכנעה את עצמה שכמו תמיד הוא ישוב בשלום. את ההודעה האחרונה ממנו היא קיבלה בשעה תשע ושלוש דקות, בזמן ששמר על המבלים במסתור: ‘’בלי לחץ. השם איתי. תהיי רגועה.’’ הוא כתב והוסיף: ‘’יש ירי מטורף. אני חי. כשיירגע נדבר. תהיי רגועה.’’ חן ראתה טלוויזיה אך לא היו דיווחים בשעת אמת. ככול שחלף הזמן הייתה לה הרגשה לא טובה, שחשה בליבה. אליאור לא התקשר אך היא נאחזה באמונה שהוא בסדר והשם איתו, בדיוק כמו שכתב לה.
הזמן חלף. הוריו חיפשו אותו בסורוקה וחן התקשרה לכול מי שעשוי לדעת מה עלה בגורלו. בחוץ כבר החשיך. חן החליטה לפרסם תמונה שלו ברשתות החברתיות, וחשבה לעצמה שהוא היה צוחק מהרעיון. הוא מעולם לא נכח ברשתות החברתיות ופתאום תמונתו התפרסמה ברחבי הרשת והתחילו להגיע שיחות טלפון. הדופק של חן הואץ והיא ניסתה כמיטב יכולתה לשמור על הרוח האופטימית ולשדר חוסן לילדיהם הקטנים: לביא ואריאל.
בעשר בלילה עדכן אותה מפקד הימ’’ר, שמנסים למצוא את אליאור ואת כול השוטרים שעבדו בנובה. חן צעקה שהיא יודעת שאליאור בריא ושלם. החושך והלילה הביאו את הפחדים ואת המחשבות שמשהו רע קרה. הילדים הלכו לישון וחן חשה מוצפת ופרצה בבכי. היא התקשרה למפקד הימ’’ר וצעקה, שיגיד לה מה קרה. בשעה שתיים לפנות בוקר הוא בא לביתה ובישר לה שאליאור נפצע ונהרג. חייה של חן חשכו עליה. היא הרגישה שהשמיים נפלו ואמרה שזה לא יתכן. היא התקשרה לריטה אימו של אליאור ושתיהן בכו וצעקו ביחד. באותה שיחה קשה, חן סיפרה לה על קרן אור בחשכה הגדולה. חן הייתה בראשיתו של היריון, ואליאור ידע זאת לפני שנפל בקרב והיה מאושר לקראת הרחבת המשפחה.
אליאור נולד וגדל בבאר שבע. ילד אמצעי, בין האח הגדול אביחי לבין האח הצעיר שלומי. הוא גדל בשכונה ד’, ממנה עברה המשפחה לרמות. אליאור התברך באופי חברותי וכריזמטי ותמיד נמצא במרכז העניינים. הוא היה ילד סקרן שאהב לחקור ולגלות דברים. סבו עבד כרתך ואביו היה אזרח עובד צה”ל, שניהם לימדו אותו לעבוד בידיים וליצור דברים בכוחות עצמו. מגיל קטן הוא אהב לפרק דברים, להרכיב מחדש ולבנות דברים חדשים. במשפחה עודדו אותו לעבוד עם חומרים שונים, והעניקו לו את חדוות היצירה והידע מתוך ההתנסויות. הוא היה מומחה למחשבים וכבר כילד, המשפחה והשכנים הביאו לו מחשבים עם תקלות, לתיקון.
בבית הספר היסודי אליאור למד באמירים ומשם המשיך למקיף ז’. בסיום הלימודים הוא התגייס למג’’ב ערבה והתקדם לתפקיד מ”כ. אחר השירות הסדיר הוא התגייס לשירות קבע, עשה קורס נגדי משמעת במשך עשרה חודשים, וקיבל תפקיד משמעותי באוגדת עזה. שם הטביע את חותמו במשך ארבע שנים עד שהחליט להשתחרר ולהתגייס למשטרה. אליאור התגייס לימ’’ר נגב בשנת 2015 . במשך שלוש שנים הוא שירת בבילוש בתפקיד מעניין ומאתגר. לאחר מכן קודם לתפקיד מסווג במערך המודיעין, שבו באו לידי ביטוי כישוריו המרובים. הוא מאד אהב את העשייה, ובכול יום הלך לעבודה חדור מוטיבציה ומלא בשמחת חיים ואנרגיות מחודשות.
בשנת 2008 פגש אליאור את חן במסיבה במועדון הפורום בבאר שבע. פגישה מפתיעה בהתחשב בכך ששניהם לא היו בליינים. אליאור היה שוטר מג”ב בקורס מדא”גים וחן צעירה בת 18 לפני גיוס. הם היו חברים במשך שש שנים וגדלו ביחד. אהבתם פרחה והתעצמה. הם תכננו את עתידם המשותף ובאו בברית הנישואין. בראשית דרכם הם גרו בבאר שבע, וכאשר רכשו דירה חדשה באופקים, חן חלמה מה יהיה בבית ואליאור הגשים את חלומותיה. אליאור נהג לומר: “מה חסר לידיים שלנו?” והטביע חותם אישי בבניית ובעיצוב ביתם החדש. בכניסה לבית הוא בנה קיר דקורטיבי מרשים, שעוצב לפי בקשתה של חן. הוא עשה את כול עבודות הגבס וגם את עבודות הנגרות כמו חדר הארונות ופרגולה מאלומיניום. הייתה לו הבנה טכנית רב תחומית, שיושמה באהבה בכול פינה מפינות הבית. לצד כישוריו המרובים, הוא תמיד נשאר צנוע, עניו ומלא חן. בשעות הפנאי הזמין חברים, ונהנה להכין עבורם על האש ולייעץ להם.
אליאור וחן חגגו עשר שנות נישואין ו 16- שנות זוגיות. בתקופה זו הם זכו להביא לעולם שני בנים, לביא ואריאל, שאליאור גידל במסירות ובאהבה. בנו השלישי עילאי נולד לאחר מותו. לאחר שנפל סיפרה חן: “אליאור עשה קידוש השם שאין למעלה ממנו. הוא גיבור ישראל. אומרים שמי שמסר נשמתו על קידוש השם הוא כמו עשרת הרוגי מלכות. אליאור תמיד נהג לפי: ‘ואהבת לרעך כמוך.’ משפט זה עמד לנגד עיניו והוא יישם אותו בחייו וגם במותו.” חן חשה שאליאור איתה ושומר עליה ועל הילדים. הוא המלאך השומר עליהם, אגדה בחייו ובמותו. היה בעל מושלם וגבר החלומות. היא זכתה באהבת אמת שאינה תלויה בדבר.אהבת חיים.
יהי זכרו ברוך.
