לידור בן משה ואורטל נולד בבאר שבע וגדל באופקים. הוא נפל בעת מילוי תפקידו ביחידת מת”ק עזה סמוך למחסום ארז.
משפחת מקייס נהנתה בחג הסוכות לשבת בסוכה שלידור ניצח על בנייתה. בשנים קודמות הם מעולם לא בנו סוכה, לכן הנאתם הייתה כפולה. בערב שמחת תורה לידור הודיע להוריו שהתנדב להחליף חיילת ונשאר בבסיס, וביקש שיבואו לבקר אותו בשבת. בתאל הכינה עבורו את השניצלים ואת הדגים שאהב, שייהנה מהמטעמים הביתיים, והלכה לישון נרגשת לקראת הביקור בבסיס.
שלוות הבוקר הופרה בצלילי האזעקות. לידור, ששירת בבסיס צמוד לגדר של הרצועה, דאג להוריו ושלח הודעה שייכנסו למקלט. בשעה 7:08 הוא עדכן אותם שנכנסו מחבלים לבסיס, וכתב שהוא אוהב אותם. לידור היה חסר אונים, כיוון שלא היה ברשותו נשק. בינתיים באופקים הוריו שמעו את האזעקות והבחינו במחבלים. הם הסתגרו בביתם, חרדים ומודאגים. לידור הפסיק לענות לטלפון. הקשר איתו ניתק וברחובות הסמוכים לביתם הדהדו צלילי צרורות ירי. משה הרגיש שקרה אסון ובתאל ניסתה להיאחז בתקווה. הם צפו בטלוויזיה והתקשרו למספרי טלפון לחיפוש נעדרים. פנייתם נרשמה אך ללא הועיל. למרות הסכנה בדרכים הם יצאו לנסיעה לכיוון הבסיס במעבר ארז אבל דרכם נחסמה. המראות הקשים בכבישי הדרום העידו על האסון הגדול ונחרטו בזיכרונם.
לידור נעדר במשך שלושה ימים, ואפילו המפקד שלו לא ידע מה עלה בגורלו. המשפחה פנתה לתקשורת, פרסמה תמונות אך נותרה לגשש בדד באפלה. מפלס החרדה הלך ועלה ועימו תחושת חוסר האונים. במהלך החיפושים הם הגיעו למשרדי להב 433 , שמעו גרסאות שונות ונשלחו להמתין בביתם. משה ובתאל כבר נשברו נפשית. הם התעקשו להישאר במקום עד שיקבלו תשובה מוסמכת, שתבהיר מה עלה בגורלו של לידור. כעבור זמן שנראה כנצח אמרו להם את הנורא מכול ועולמם חרב. שוטרים החזירו אותם לביתם בניידת, ולאחר מכן נציגי הצבא הגיעו אליהם לדאוג לסידורי הלוויה. הם ביקשו שלא יזהו את גופת בנם בשל מצבה הקשה, אבל ההורים התעקשו להיפרד מלידור בפעם האחרונה. הם ראו והבינו שברגעיו האחרונים לידור עבר התעללות אכזרית, וניכר בגופו כי מת בייסורים קשים מנשוא. הוריו לעולם ישאלו את עצמם מה עבר על בנם הצנוע וטוב הלב, כשנפל בידי המרצחים? מה היו מילותיו האחרונות? כמה זמן סבל? נודע להם, שהמחבלים פרצו לבסיס כשלידור שהה ביחד עם שלושה חברים במיגונית. חבריו: רון שרמן, ניק פייזר ותמיר נמרודי נחטפו. רון וניק נרצחו בשבי וגופותיהם נמצאו והובאו לקבר ישראל. איש לא יודע מה עלה בגורלו של תמיר.
לידור גדל בבאר שבע והוריו התגרשו כשהיה בן ארבע. ביחד עם אחותו הבכורה ענבר הוא עבר לגור עם אביהם משה. כעבור שנתיים משה הכיר לילדיו את בחירת ליבו ובת זוגו בתאל חג’ג’. הם גרו באופקים ולידור בן השש למד בבית ספר אשלים. יום אחד כשבתאל אספה אותו בסיום הלימודים, הוא בישר לחבריו שאימא באה לקחת אותו. בתאל, שאהבה אותו כבן ביולוגי, מאוד התרגשה וחשה שקיבלה ילד מתנה. במרוצת הזמן המשפחה גדלה, כשנולדה לבתאל ומשה בת, ליאן. לידור היה ילד מופנם, רגיש ומתחשב בזולת. את פניו תמיד האיר חיוך גדול, שחימם את הלב בטוב וברע.
בילדותו היה קשור מאוד לבית. הוא הקדיש שעות רבות למשחקי מחשב. בחטיבה החל ללמוד בבית הספר הרב תחומי, ובתקופה זו התעצבה אישיותו. הוא למד אנגלית בעזרת המחשב עד ששלט בשפה בצורה מושלמת. את חבריו המעטים בחר בקפידה והם היו עבורו חברי אמת, אהובים כמשפחה. הוא דאג לזולת, כיבד אנשים מבוגרים והתנדב בסח”י )סיירת חסד ייחודית( שם זכה לסייע לנזקקים ולעשות מתן בסתר.
כנער הוא מעולם לא שתה ולא עישן, ותמיד הקפיד על כיבוד אב ואם. יום אחד אמר למשה: “אבא, אני לא שייך לדור הזה.” הוא באמת היה שונה. ילד טוב שמעולם לא פגע באף אחד, ואיש אינו יכול לומר עליו מילים רעות. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון ולפני שהתגייס לצבא, לידור החל לעבוד לראשונה בחייו. הוא עבד בסופר ויקטורי ולפני שדאג לעצמו, הוא חש אחראי לעזור למשפחתו בעזרת הכסף שהרוויח.
כילד של בית הוא חשש מהגיוס. הוריו, שחינכו אותו לערכים, שכנעו אותו לשרת בצבא מתוך מחשבה שזה יגרום לו לחוות חוויות חדשות ולהתפתח חברתית. איש לא דמיין מה צופן העתיד. לידור התגייס במרץ 2023 ונשלח לטירונות במחווה אלון. לאחר טקס ההשבעה הוא ביקש לשרת קרוב לבית. הוא שובץ לתפקיד מש’’ק לוגיסטיקה במת’’ק (מנהלת תיאום וקישור) עזה, ליד מעבר ארז. בבסיס הוא הכיר חברים חדשים, נעשה פתוח יותר והוריו שמחו לראות שהנער הופך לגבר. מדי פעם לידור שלח הביתה סרטונים, בהם ראו שהוא מאושר וטוב לו בצבא. משפחתו ליוותה אותו לאורך כול הדרך וכאשר נשאר שבת, הם נסעו אליו לבסיס. הוא מאוד אהב את האוכל מהבית, והם הביאו לביקור את הדגים ואת השניצלים שבתאל הכינה וישבו לאכול איתו.
בערב שמחת תורה בתאל בישלה עבורו בפעם האחרונה. מיום שלידור נרצח, הוריו ואחיותיו כבר אינם אותם אנשים שהיו מקודם. הגעגועים אליו הולכים ומתעצמים. הוא מחייך לכולם מתוך התמונות הרבות שנתלו ברחבי הדירה. החיוך שלו כובש את הצופה מכול פינה ומאיר מעט את העצב.
בימים הראשונים אחרי השבעה בתאל ישנה במיטתו ומתוך חלום הרגישה שהוא נגע בה במצחה. לידור היה היחידי בעולם שעשה לה את הג’סטה הזאת. גם היום היא חשה בנוכחותו בימים וחולמת את דמותו בלילות. דמות של מלאך, ששומר עליהם מלמעלה. בבית משפחת מקייס מעמידים כיסא עבור לידור בקידוש ומנציחים אותו בתמונות ובמדבקות, ודרכים נוספות שמטרתן אחת – לזכור את לידור החייכן וטוב הלב, שהפיץ אורו במשך 19 שנים וחייו נגדעו באכזריות.
יהי זכרו ברוך.
