יונתן בן עידן עוזיאל ומרים נולד וגדל באלון שבות. הוא נפל בעת מילוי תפקידו, כשהסתער בחירוף נפש על המחבלים בשכונת מישור הגפן והציל חיים.
יונתן אלעזרי, צעיר ערכי שהתגייס לדובדבן באוגוסט 2023 , בחר לחגוג את חופשת שמחת תורה באופקים במכינה הקדם צבאית “כאייל”, שבה למד לפני הגיוס. הוא הגיע למכינה ומייד התחבר לתלמידים הצעירים, שנסחפו אחר אישיותו הכובשת. בערב שמחת תורה הוא רקד יחף ומאושר. חי את הרגע במלוא עוצמתו. בבוקר התעורר יונתן מצלילי האזעקות וניסה להבין מה מתרחש. כיוון שלא היה חמוש, הוא הצטייד באבנים ולאחר מכן בסכין ורץ כשלרגליו סנדלים, בעקבות קולות הירי המרוחקים, להגיש סיוע. סמוך לזירת הלחימה הוא פגש את טלי חדד, תושבת אופקים שפינתה לקבלת טיפול רפואי פצועים רבים וביניהם בנה הצוער איתמר. טלי שמרה על הנשק של בנה, רובה מסוג תבור, והמתינה לפינוי פצועים נוספים. יונתן ניגש אליה והציג עצמו כחייל בדובדבן וביקש את הנשק. טלי, שקודם לכן סירבה למסור את הנשק לאנשים שפנו אליה, זיהתה את הניצוץ בעיניו ומייד הושיטה לו את התבור.
יונתן חתר למגע מבלי להסס. הוא חבר לשני גיבורים, יהל ואליאב, וביחד הם הפכו לצוות שהסתער קדימה, הציל חיי אדם וחיסל מחבלים. במהלך הקרב התברר שאחת החוליות התבצרה בבית משפחת אלבז. יונתן התעקש לעלות על גג סמוך במטרה לחסל את המחבלים. במהלך הקרב הוא נורה ונהרג.
באותה שעה הוריו עשו את החג באשתמוע. הם שמעו שמועות על ההתרחשויות בדרום, אך לא דובר על אופקים ולכן הם לא דאגו. לקראת הצהריים מפקדו התקשר אליהם ואמר שלא שמע ממנו דבר. במוצאי החג התקשרה ביתם ועדכנה, שהיה אירוע קשה באופקים ויונתן לא זמין. אימו התקשרה אליו ללא הועיל. היא התקשרה לחבר שנסע איתו ונחרדה לשמוע, שיונתן יצא בבוקר לזירת הקרבות ומאז ניתק עימו הקשר. הדאגה הלכה וגברה. ככול שנקפו השעות גבר חוסר הוודאות והתגנבו לראשה מחשבות קשות.
מרים שלחה הודעה לאיתי, מפקד הצוות של יונתן, ועדכנה שיונתן נראה לאחרונה במישור הגפן כשבידיו נשק ומאז נעלמו עקבותיו. היא ביקשה את עזרתו לברר מה קרה. חלף זמן עד שאיתי השיב שהוא בשדרות ויתקשר ברגע שיתפנה. בזמן שהמשפחה המתינה מודאגת לתשובתו, איתי נסע עם שלושה מכ’’ים מהיחידה לחפש את יונתן באופקים. לאחר מאמץ ניכר, הם איתרו את גופתו על הגג, ילד עם חיוך על פניו ונשק בידיו, כמו ידע כי משימת חייו הושלמה. בדיעבד התברר שיונתן נהרג בשעה 10:40 והיה ההרוג האחרון בקרבות באופקים. הוא נורה למוות על ידי החוליה שהתבצרה בבית משפחת אלבז. יונתן הובא למנוחת עולמים בכפר עציון ביום רביעי בשעה 18.00, במקביל להשבעה של חבריו הטירונים.
יונתן היה בן שלישי למשפחת אלעזרי, שבה חמישה ילדים ביולוגיים וילדת אומנה. הוא גדל באלון שבות. ילד שובב עם הבעה חולמנית ומתוקה, שהפך רשמית לפנים היפות של הציונות הדתית, כשפרסמו את תמונתו בהקשר של תלמודי תורה. בבית הספר היסודי הוא למד בתלמוד תורה בבת עין. הרב אמר שהוא חולם בשיעורים ויונתן הודה בכך וסיפר שבחלומו הוא מלך. מלך טוב בעל רצון ויכולת להעניק לאחרים. כשנשאל על משמעות שמו השיב, כי יונתן היה בנו של שאול המלך; הברית שלו נערכה בכסלו; זה היה שמו של אחד מבני מתתיהו ויונתן בן עוזיאל היה תנא גדול. את ההסבר חתם באמירה ברורה: “ואני קורא לעצמי יונתן המלך.”
יונתן הלך לחוג הישרדות בכיתה ג’ והתקדם בלמידה במשך חמש שנים. חניכי החוג למדו את מורשת גוש עציון ופעלו בנופים רוויי זיכרונות של גבורה, למשל: הם למדו לבנות מחסה בגבעת החי”ש. החוג העניק מקום גם לצד היצירתי וגם לצד הלוחמני והגברי של יונתן, בצורה מעודנת. הוא למד גם הישרדות במובן הפיזי וגם הפעלת מחשבה ויצירתיות. בתקופה זו התחיל לאסוף סכינים, כמובן ללא שימוש. יהונתן היה נער שובב ופרחח. כשהגיע שעתו לבחור ישיבה תיכונית הוא התקבל לישיבת חורב היוקרתית בירושלים, אך לבסוף בחר ללמוד ביתק”א – ישיבה תיכונית בקריית ארבע. לאימו הסביר, שבחורב הותר להשתמש בסמארטפונים, וביתק’’א נאסר, לכן התלבט. הלימודים נערכו בתנאי פנימייה והשנים הראשונות, כנער קטן וצנום, היו מאתגרות עבורו. באמצע כיתה י’’א יונתן גבה והתחזק ובמקביל יצאה ממנו העדינות. כשהחל ללמוד בכיתה י’’ב התחילו הסגרים בעקבות מגפת הקורונה. התלמידים נשארו בפנימייה שבועיים ברצף. הם התגבשו והתבגרו. באותה עת הם שמעו הרצאה שהסבירה כיצד התקשורת משעבדת ועובדת על האנשים באופן פסיכולוגי. יונתן הושפע מאוד מהמידע המטלטל וניפץ את הסמארטפון שלו בפטיש.
מאותו יום ואילך הוא התרכז בדברים שאהב וביצירה. כמו פרפר יצא מהגולם, וזכה לשלוש שנים נהדרות מגיל 17 ועד יומו האחרון. הוריו ראו בגאווה איך בנם מתבגר ונפתח כמו פרח, שכול התכונות הטובות והערכים שלו באו לידי ביטוי. הוא בנה קשרים חברתיים חדשים ומגוונים וגם נרתם לעשייה חברתית. בתום הלימודים הצטרף יונתן למארגני הקייטנה לילדי איל”ן באלון שבות. במקביל עסק בפעילויות אקסטרים: צניחה חופשית, רכיבה על אופני שטח וקירות טיפוס. בכול מעשיו ובכול דרכיו, שמר יונתן על הערכים שבחר ללכת לאורם. היושר היה עבורו ערך עליון והוא דבק באמת.
יונתן שאף לבצע תפקיד משמעותי בצבא והתכונן לכך נפשית ופיזית. הוא לקח על עצמו דברים קשים ותמיד חייך. הוא החליט לעבור תהליך, שיעזור לו לשאול שאלות נוקבות לגבי אמונה ואורח חיים דתי, והלך למכינה קדם צבאית בישוב נווה – מכינת עצמונה. שם נקשרה נפשו בנפש הרב יותם שורק, שלימד אותו שאפשר להיות רציני בלימודי הקודש ולהישאר נאמן לעצמו. כעבור שנה הרב שורק הקים שלוחה של המכינה באופקים, שלוחת “כאייל” ע”ש אחיו אייל שורק הי”ד, שנרצח בפיגוע. יונתן המשיך ללמוד במכינה שנה נוספת. טרם הגיוס הוא יצא עם שני חבריו, יונתן ויונתן, למסע אופניים מים לים. הם יצאו לדרך לפנות בוקר ביום חורפי וגשום וסיימו למחרת בצהריים. שלושתם התגייסו באוגוסט 2023 . שלושתם נפלו במלחמה.
יונתן התגייס לדובדבן והטירונות הייתה התקופה המאושרת בחייו. במסלול הקצר שעשה בצבא החיוך לא סר מפניו והוא קרן מאושר. גם כחייל הוא השיג הכול בעזרת אמירת האמת והחיוך שובה הלב. יונתן תמיד הגיב ומעולם לא נכנס לחוסר אונים. בבוקר שמחת תורה יונתן יצא להילחם בידיים ריקות, ורץ כברת דרך ארוכה לתוך התופת. בזמן שרבים עדיין לא הבינו את גודל האירוע, הוא הסתער קדימה, השיג נשק, נלחם, הציל חיים ונהרג. יונתן המלך, כפי שקרא לעצמו, הגשים חלום ילדות ובמותו העניק חיים.
יהי זכרו ברוך.
