יונתן בן ירושה ומאיר נולד בבני ברק ועבר לאופקים בילדותו. הוא נפל בעת מילוי תפקידו בקרבות ברצועת עזה.
יונתן, נער ערכי ומוכשר, החליט בסיום הלימודים להתגייס לשרות קרבי. הוא התגייס באוגוסט 2022 והוכשר כלוחם בסיירת הנח”ל. ביום שמחת תורה יונתן היה בבית ליד ונשלח עם חבריו לדרום. הם הגיעו לכפר עזה ולניר עוז, שם ראו אתהזוועות ואת ההרס שזרעו המחבלים. המראות זעזעו אותם והמחישו את ההבנה שנלחמים על הבית. החיילים התאמנו בבאלי”ש לקראת הכניסה לרצועה, ובשעות הפנאי המעטות יונתן שוחח בטלפון עם רותי, מנהלת מרכז המדעים באופקים, שליוותה אותו ועיצבה את דמותו. כשהיא שאלה מה חסר לו, השיב בפשטות: “תחתונים.” רותי אמרה שתקנה עבורו והוא הסביר שהמחסור הינו ברמת היחידה. רותי קישרה בין היחידה לבין חברה, שהכינה עבורם משלוח מכובד של תחתונים כמתנה. החיילים צחקו שהמשלוח יספיק גם למחזור הגיוס הבא.
למחרת יונתן התקשר שנית ואמר, שכבר לא יצטרך את התחתונים והוא מוסר את הטלפון לקראת כניסה קרקעית. הוא הביע פחד והבנה שצריך לעשות זאת. לקראת סיום השיחה רותי ניסתה לעודד את רוחו: “אתה זוכר! אימא 1 ואימא 2 עומדות בחופה איתך.” ויונתן השיב: “לא תהיה חופה כי אני לא חוזר.” מילותיו הכו בה כמו סכין בלב. היא צעקה: “תיקח את המילים בחזרה”. והוא השיב: “אני לוקח. התקשרתי להגיד לך תודה על אביב (חברתו). בזכותך הכרתי אותה ותודה על מה שעשית בשבילי.” רותי עודדה אותו ואמרה שהיא אוהבת אותו. מאותו יום אחז בה חוסר שקט והיא רק חיכתה לקבל אות חיים. במוצ”ש לפני הקידוש הוא הגיע לביתו בהפתעה. ירושה אימו קמה ממנוחתה וקראה: “יונתן, מה אתה עושה פה?” והוא השיב: “באתי להיפרד מההורים.” יונתן הכין קפה ואמר לה בשקט, שהם נכנסים לעזה ויותר לא יהיה זמין.
כעבור שבוע, במוצ”ש בשעה 1:30 לפנות בוקר, הגיעה להורים הבשורה הקשה. יונתן נהרג מאש כוחותינו בצפון הרצועה. הוא היה קשר מ”פ והלך עם מפקדו לפגישות עם יחידות שונות. הם עברו ארבעה בתים ובבית הרביעי השומר ירה לעברם. ככול הנראה הוא לא ידע שאלו כוחותינו. עבור החובשים שנלחמו על חייו, זה היה המקרה הראשון בו טיפלו. הם פינו אותו בנמ”ר והזמינו מסוק. שם נקבע מותו. רותי שמעה צליל הודעה בנייד באמצע הלילה אך לא קמה. בבוקר היא ראתה שירושה כתבה לה בשעה 4:41 לפנות בוקר: “ברוך דיין האמת”. היא פרצה בבכי. התקשתה להאמין שיונתן לא ישוב יותר. נבואתו התגשמה.
יונתן נולד בבני ברק בערב שבועות, אח לשמונה אחים ואחיות. כבר מילדות היה לו קשר הדוק במיוחד לאימו ולאחיו הגדול פינחס, ורבים חשבו שהם תאומים. פינחס היה שובב וכשהלך לכיתה א' הוא לקח את יונתן לגן חובה, עד שיזם יום כיף במקום יום לימודים. האירוע הסתיים כשההורים המודאגים הזעיקו משטרה לחפש אחר הילדים האבודים. בשעות אחה”צ הם נמצאו מאושרים בגינה ציבורית. כשיונתן למד בכיתה ב’, תקף אותו וירוס שבא והלך במשך כארבעה חודשים. הוא נבדק במיון בשניידר. הרופא שתחקר את אימו קבע, שמקור הבעיה בפחד שלו ממערכת החינוך. הוריו פנו לרב צדיק, שהפנה אותם לטיפול של מוח אחד (שיטת טיפול הוליסטי).
כשיונתן הגיע לכיתה ג’ המשפחה עברה לאופקים והוא למד שנה אחת ב”תורה לשמה”. לאחר מכן ביקש ללמוד עם חבר בפנימיית פוניבז’ בבני ברק. בכיתה ו’ הוא התרחק מהדת. בכיתה ז’ החל ללמוד בישיבת “אפיקי העמק” באופקים. הוא לא אהב את המסגרת והיו לו פערים משמעותיים בלימודים. גם בבית יונתן עבר תקופה מאתגרת, כיוון שאביו התקשה להשלים עם התרחקותו מהדת. כשהיה בסוף כיתה ח’, סגנית המנהלת סיגלית חדד, הבינה את המורכבות עימה התמודד ופנתה לרותי, מנהלת מרכז המדעים, בבקשה שתקבל אותו לכיתת הרובוטיקה, שהייתה חלק מהמרכז ללימוד מדעים העירוני, ותעזור לו להתגבר על המכשולים בדרכו.
בכיתת הרובוטיקה השתלבו תלמידים מהישיבה וגם מהתיכון הכללי. ילדים בעלי מוטיבציה, שמשימתם לבנות רובוט תוך שישה שבועות, ואחר כך הם יצאו לארצות הברית לתחרויות רותי קיבלה את יונתן בלב פתוח, ובביקורו הראשון במקום עיניו אורו. הוא רצה לבנות רובוט ובחר היכן לעבוד. איש לא שפט אותו והוא בחר מה לעשות כראות ליבו. יונתן מעולם לא למד אנגלית, ובמתמטיקה ידע רק ארבע פעולות חשבון בסיסיות. לעומת זאת בתנ”ך ובגמרא הצטיין. בזכות החשיבה שהקנו לו לימודי הקודש, המקצועות רבי המלל היו קלים עבורו. רותי שפגשה בתופעה הזאת לראשונה בחייה, הייתה אחוזת התפעלות. היא שאלה אם ברצונו להתמקד במתמטיקה ובאנגלית, וכאשר השיב בחיוב, היא בדקה מי מהתלמידים מוכן לסייע לו. אביב הניה התנדבה למשימה ונרתמה לעזרתו. הלימודים המשותפים, ההערכה והכבוד
ההדדי קרבו אותם זה לזו, באופן טבעי פרחה ביניהם האהבה והם הפכו לבני בית זה אצל זו ולהפך. האהבה שלהם הייתה מכבדת ומיוחדת במינה. הלימוד המשותף הניב פרי ובתחילת כיתה ט’ יונתן קיבל את הציון הגבוה ביותר בכיתה במתמטיקה, וחווה את טעמה המתוק של ההצלחה. רותי הגדירה אותו כילד עילוי, אינטליגנט ומבריק. היא האמינה שאם לא ינהלו אותו הכעסים על החוויות מהעבר, הוא יהיה בכיתה של מחוננים. היא שוחחה איתו ושכנעה אותו לשחרר את הזעם ובדרך זו, ככול שהוא חווה יותר הצלחות, הוא שלט בכעסיו. יונתן כעס על מי שהרגיש שעשו לו עוול, אבל מאוד כיבד את הדת. לאחר שנפל בעזה הוריו קיבלו את חפציו למזכרת, ומצאו את התפילין שלו למעלה.
בקיץ הוא החליט לצאת לעבוד בשביל לממן את לימודי הנהיגה. רותי חששה שילך למלצר ואז יפגוש בעבודה אלכוהול וסיגריות, יעבוד בלילות ויהיה עייף. היא החליטה באופן תקדימי, שיעסיקו אותו במרכז המדעים. שם נתנו לו עבודות תחזוקה בבנין במהלך כול הקיץ וכולם היו מרוצים. יונתן הוציא רישיון וביקש מאביו ללוות אותו כנהג חדש. הם נסעו יחדיו למקומות שונים, והקשר ביניהם התחזק והתהדק.
יונתן הפך את מעבדת הרובוטיקה לביתו השני ובזכותו בנו שם מטבח שלם, והילדים התחילו לבשל לעצמם. הוא בא מבית טוב והיה ילד אהוב. ילד עם ערכים וכבוד, שבשנות ילדותו המוקדמות המערכת לא ראתה אותו. ברגע שראו אותו וכיבדו את רצונו הוא פרח והצליח. הוא היה אסיר תודה לרותי, שליוותה אותו ועזרה לו בכול התקופה הקשה, ורצה לקרוא לה אימא. לבסוף סיכמו שיקרא לה אימא 2, כי אימא יש רק אחת. ברובוטיקה הוא היה הטוב ביותר ובמקביל סיים בהצלחה חמש יחידות באנגלית, במתמטיקה ובפיזיקה. בזכות הערכים שהאירו את דרכו בחר להיות לוחם ונפל בעת מילוי תפקידו.
יהי זכרו ברוך.
