אבי בן רג’ין ושלמה נולד באיסטנבול שבתורכיה וגדל בבאר שבע. הוא נרצח מירי המחבלים סמוך לביתו ברחוב אתרוג, בשכונת רמת שקד.
אבי ניהל את השופרסל באופקים במשך שלוש שנים, אהב את המקום והיה אהוב על תושבי העיר. שלושה שבועות לפני שמחת תורה הוא עבר לגור באופקים. העבודה היציבה והבית החדש שמחו את ליבו וביחד עם משפחתו הוא תכנן איך לאבזר ולעצב את ביתו. יומיים לפני שמחת תורה, אימו ביקרה אותו לראשונה בסניף שניהל. היא באה עם הבת עדי ואבי התרגש, והמשיך לעבוד במרץ ולדאוג ללקוחות ולעובדים.
בשבתות אחת לשבועיים אבי נהג לאכול ארוחת בוקר עם ילדיו, והם תכננו להיפגש בבוקר שמחת תורה. אבי התעורר מרצף אזעקות ומייד שוחח עם ילדיו והתעניין אם יש דיווחים כלשהם. הוא דיבר גם עם אימו, במטרה להרגיע אותה ולאחר מכן הקשר עימו ניתק. בני המשפחה ניסו להתקשר אליו אינספור פעמים, ללא מענה. בחדשות איש לא דיבר על אופקים אך ליבם לא ידע מנוח. עד שעה 10:30 הם ניסו לשכנע את עצמם שהוא ישן, ולהבין מדוע אינו זמין. הם צפו בחדשות וניסו לאסוף מידע בכל דרך אפשרית, יצרו קשר עם העובדים שלו, התקשרו לסורוקה ולכול בתי החולים, ללא הועיל.
בצהריים החלו הדיווחים הראשונים בתקשורת על יריות ועל בני ערובה באופקים. השעות חלפו והדאגה התעצמה. בינתיים עדי ובני המשפחה פרסמו תמונות שלו ברשתות החברתיות וביקשו עזרה. בעקבות הפרסומים התקבלו שיחות והודעות זוועה בערבית כולל הודעה שאבי נמצא בעזה. לקראת ערב ילדיו של אבי עברו לבית הוריו בבאר שבע. שיחה חריגה התקבלה מנציגי הרווחה, ששאלו היכן הם, וכאשר אנשי הרווחה צלצלו בדלת, כול המשפחה נעמדה דום והאזינה לבשורה המרה: “אבא שלכם נרצח על ידי מחבלים ואין לנו מושג איפה הוא.” עדי וליעד ישבו מחובקים על הרצפה ובכו. במשך יומיים הם ניסו לברר היכן גופתו. לבסוף הוא אותר במחנה שורה ונקבר ביום שלישי בבית העלמין החדש בבאר שבע. לימים התברר, כי ההודעות האחרונות ששלח היו לעובדיו. הוא תכנן לאסוף לביתו עובדים שאין בביתם ממ”ד, וכתב שאיש לא יהרוס את שמחת החג. אבי, שהיה חובש, יצא מביתו במטרה לסייע, לאחר שהחל הירי של המחבלים. הוא נורה ונהרג.
אבי עלה ארצה עם הוריו, כתינוק בן שנה ושמונה חודשים. הם בחרו לגור בבאר שבע, שבה גרה קהילה ענפה של יוצאי תורכיה. בארץ נולדו אחיו דוד ואחותו קרן. הפשטות והצניעות ליוו אותו מילדותו לאורך כול חייו. הוא מאוד אהב לבלות עם חבריו ולהיות מוקף באנשים. בחטיבה ובתיכון אבי הפך לעמוד התווך של חבורה מגובשת, שליוותה אותו עד יומו האחרון.
בתום לימודיו הוא התגייס לבה’’ד 7 לחיל קשר ואלקטרוניקה, והפך למדריך מוכשר. כשהשתחרר הצטרף להוריו שעברו לגור בבסיס עובדה, כיוון שאביו היה אזרח עובד צה”ל. במקביל למד באוניברסיטה אך כעבור שנה החליט לטייל בעולם. הטיול הקצר לדרום אמריקה נמשך שלוש שנים, ואבי הכיר במסעותיו חברי נפש ששמרו איתו על קשר עד יומו האחרון. לאחר ששב ארצה, אבי למד “ניהול תיירות ופנאי” באוניברסיטת בן גוריון. בתקופה זו הלך לחוג ריקודי סלסה והכיר את כרמן איגלסיאס. החיבור ביניהם הוביל לחתונה. בשנת 1999 נולדה בתם הבכורה עדי ובשנת 2005 נולד בנם ליעד הראל. כשעדי הייתה בת שנתיים הם עברו לבת ים. אבי היה אבא מאוד פעיל ונוכח בחייה, ואהב ללוות אותה לחוג של ריקודים סלוניים.
אבי עבד כסוכן מכירות ולפעמים לקח איתו את עדי להסתובב בסופרמרקטים. באחד מהמקומות בהם עבד כינו אותו “אבי היפה” על מנת להבדיל בין שני עובדים ששמם אבי. הוא הוסיף לכינוי שני תארים: ‘’אבי היפה, החכם והצנוע’’ ואמר כי הצניעות היא התכונה החשובה ביותר מביניהן. בימי חמישי אבי פגש את חבריו למשחק קלפים שנקרא ויסט, ובכול שבוע משפחה אחת אירחה את החבורה בביתה ונערכה בהתאם. כאשר נולד בנו ליעד הראל, אבי היה מאושר. הוא היה מאוד נוכח בחייו וכשליעד גדל, אבי הצטרף אליו לטיולים כהורה מלווה, ועודד אותו בספורט הג’ודו.
כשעדי הייתה כבת 12 הוריה התגרשו ואבי עזב את העיר. זאת הייתה תקופה מאתגרת, אך אבי נלחם על ילדיו ואמר להם שתמיד יהיה עבורם ויעשה הכל למענם ולנצח יאהב אותם. אבי אהב לנסוע לבלות עם ילדיו במדיטק בחולון ולסיים את הבילוי בארוחה בארומה. כעבור ארבע שנים אבי חזר לבת ים. עדי התנדבה והדריכה במד”א ואביה הצטרף כחניך לקורס חובשים, בו הדריכה. המפגש המחודש הפך לנקודת מפנה. הם שמו את הקשיים מאחוריהם ופתחו דף חדש, במטרה לגשר על כול הפערים. במד”א הפך “אבי היפה” ל”אבא של עדי וליעד” והיה מאוד גאה בכך. כעבור שנה הוא עבר לבאר שבע ובמהלך מבצע “שומר חומות” עדי עברה לבאר שבע, והוא עזר לה למצוא דירה, לעבור ולהתארגן. בשעות הפנאי הם צפו בסדרות בטלוויזיה וצחקו יחדיו. הם נפגשו כמעט בכול יום, ערכו ביחד את הקניות בסופרמרקטים והעבירו ביחד ביקורות וחוויות קנייה. אבי היה חלק משמעותי משגרת יומם של ילדיו ומשפחתו, ותמיד דאג שיהיו מגובשים.
כול דבר שאבי עשה, נעשה בתשוקה ובשאיפה לשלמות. הוא היה אדם טוטאלי בעבודה, עם חבריו ובמשפחתו. אבי היה מאד כריזמטי, אינטליגנטי וחכם, והשרה אופטימיות בכל מקום בו נמצא. הוא היה עמוד התווך של המשפחה, חיבר בין כולם, התקשר ויזם מפגשים. הוא היה מומחה לשמר קשרים ותמיד דאג ועזר לחבריו. גם עולם התחביבים שלו היה עשיר וכלל אוספים שונים כמו אוסף עטים עם הקדשות מחברות שונות, וקריאת ספרים, במיוחד ספרי מדע בדיוני וספרי היסטוריה.
בחגיגת יום הולדתו האחרון בסניף שופרסל אופקים, העובדים הפתיעו אותו ושרו לו שירים. אבי בכה מהתרגשות ואמר שהוא מקווה, שהם נהנים בחברתו כמו שהוא נהנה להיות איתם. בתפיסת עולמו היה ציוני ואהבת הארץ הייתה נר לרגליו. במיוחד אהב לבלות על שפת הכנרת, במקום בו חש שייכות ובית. עבודתו תמיד הייתה אינטנסיבית והוא הקפיד להגיע לחוף סוסיתא בכנרת לפחות פעם בשנה ביום הולדתו, ביחד עם בני משפחה וחברים. עבורו הרגע בו התעורר בזריחה וישב בזולה עם כוס קפה, היה רגע מושלם של אושר. במשך כ 14- שנים הוא נסע להקים זולה בכנרת, תמיד באותו מקום, שכה אהב. שם נהנה לארח ולפנק את כל הסובבים אותו. לאחר מותו בחרה משפחתו להביא את הכנרת אליו ולעצב את המצבה שלו בצורת הכנרת. המשפט שמנחה אותם הוא: “אל תבכו את לכתי. תחגגו את חיי.”
יהי זכרו ברוך.
