סרגי בן אנדריי ובלה נולד בסברדלובסק (כיום יקטרינבורג) בברית המועצות. הוא נרצח בעת מתקפת המחבלים, בביתו ברחוב הגורן בשכונת מישור הגפן.
ויקטוריה, ויקה, בת מיכאל ואנה לבית סמננקו, נולדה בחרקוב שבאוקראינה. היא נרצחה בעת מתקפת המחבלים, בביתה ברחוב הגורן בשכונת מישור הגפן.
סרגיי וויקטוריה
ויקטוריה וסרגיי גרו ברחוב הגורן בבית קטן וצנוע. ביום 9 בפברואר 2023 הם חגגו את יום הנישואיןה 60 שלהם. לאחר למעלה מ 30 שנים בישראל הם תכננו לשוב לארץ הולדתם אוקראינה, במטרה לחיות בסמיכות לבתם היחידה ומשפחתה, אבל המלחמה הממושכת באוקראינה עיכבה את התכנית והם נשארו בישראל. בבוקר שמחת תורה נודע לנכדם מיכאל, כי מחבלים טבחו בתושבי השכונה בה גרים סבו וסבתו. לחרדתו הם לא ענו לטלפון והוא ביקש מחברם פרופ' אולג קריציבסקי לנסות לאתר אותם. למחרת התברר שהם נרצחו בביתם, ככול הנראה ע"י מחבל שזיהה אותם וירה לעברם מהחצר. סרגיי נרצח בסלון וגופתה של ויקטוריה נמצאה סמוך לחדר השינה. סימני הירי על הקירות והתרמילים בחצר נותרו כעדות אילמת לדרמה שהתרחשה במקום.
סרגיי
7.10.2023- 12.3.1942
סרגיי נולד במהלך מלחמת העולם השנייה בסברדלובסק שברוסיה, כיוון שהוריו פונו לשם מאוקראינה, עקב המלחמה. לאחר המלחמה הם שבו לעירם, חרקיב. סרגיי היה בן בכור למשפחה אינטלקטואלית, והאווירה שספג בביתו השפיעה רבות על דרכו. אביו, אנדריי גרדסקול, היה אדם מרשים ומוכשר. דוקטור למדעי ההנדסה ופרופסור מפורסם, שכיהן כראש המחלקה להנדסת רכבים, במכללה אקדמית של רכבים וכבישים בעיר חרקיב שבאוקראינה. אימו בלה גרדסקול לבית פסיס, עבדה כמפקחת תחבורה. היא הייתה אישה יפה, בעלת חוש הומור יוצא דופן וניגנה על פסנתר בכישרון גדול. ביחד הם גידלו את בנם הבכור סרגיי ובתם הקטנה אולגה.
כבר בילדותו בלט סרגיי בחריפות השכל ובידע הרב שרכש. הוא למד היטב בבית הספר ובמקביל השקיע זמן ומאמץ ללימודי המוסיקה. בזכות אופיו החברותי, הוא נמצא במרכז תשומת הלב של החברים ושל קרובי המשפחה. לאחר שסיים את לימודיו, סרגיי התקבל ללימודים אקדמאיים בפקולטה לפיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת חרקיב, ושאף להיות פיזיקאי תיאורטי. באותן שנים הפקולטה לפיסיקה ולמתמטיקה באונ׳ חרקיב הייתה מפורסמת בכול ברית המועצות. פיזיקאים ומתמטיקאים סובייטים בעלי שם עבדו שם.
בראש המחלקה לפיזיקה תיאורטית עמד איליה ליפשיץ, אקדמאי ומדען המוביל בארץ בתחום הפיזיקה של המצב המוצק. לצידו לימדו במחלקה מדענים מבריקים בתחומם, שחלקם עלו ארצה והפכו לפיזיקאים מובילים בישראל.
סרגיי השלים את עבודת המחקר שלו לקראת תואר מאסטר בהדרכתו של איליה ליפשיץ. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות והמשיך לעבוד בקבוצה של פרופ׳ ליפשיץ, במכון האוקראיני לפיזיקה וטכנולוגיה UPTI (בשנת 1970 הוא השלים את עבודת הדוקטורט (Ph.D) שלו בהנחייתו של איליה ליפשיץ. סרגיי עבד במכון לפיזיקה ולטכנולוגיה לטמפרטורות נמוכות (FTITN) בחרקיב. בשנת 1980 על בסיס עבודה זו הוא קיבל את התואר דוקטור למדעים (Doctor of Sciences ), תואר דוקטור מתקדם שהוענק בברית המועצות, באותם הימים. המחקר המדעי של סרגיי הוקדש לתהליכים פיזיקאליים במערכות לא מסודרות. הוא פרסם כמאה מאמרים מדעיים וסיכם את תוצאותיהם בספר שפורסם ב- 1980- בשיתוף עם איליה ליפשיץ (I.M. Lifshitz) ולאוניד פסטור (L.A. Pastur) "מבוא לתיאוריה של מערכות לא מסודרות". עבור עבודה זו הוענק לסרגיי פרס מדינת אוקראינה, הפרס המכובד ביותר במדינה, בשנת 1985.
ויקטוריה
7.10.2023 – 16.8.1942
ויקטוריה, ויקה, נולדה בתקופת מלחמת העולם השנייה, בת למשפחה של עובדי ממשלה. ויקה הייתה ילדה מוכשרת ותלמידה טובה, וכסטודנטית התקבלה ללימודים בפקולטה לפיזיקה ולמתמטיקה באוניברסיטה בחרקיב. היא התמחתה בתחום של אופטיקה. במהלך הלימודים פרחה האהבה בין ויקה וסרגיי ובשנת 1963 הם באו בברית הנישואים. שנה לאחר מכן היא סיימה את לימודיה באוניברסיטה וילדה את בתם היחידה, טטיאנה. מספר שנים היא לימדה מתמטיקה ופיזיקה במכללה האקדמית לרוקחות בחרקיב. לאחר מכן, בשנת 1968 היא עברה ל- FTINT למחלקה של פרופ׳ ירמנקו (V.V. Eremenko ). שם עשתה דוקטורט (Ph.D) במחקר ניסיוני בתחום של מגנטו-אופטיקה.
בשנת 1991 החליטו בני הזוג לעלות לישראל. המעבר לארץ חדשה, כשהם כמעט בני 50 , מבוססים ומוערכים בארצם, היה צעד אמיץ. הם עברו מהעיר הגדולה והמפותחת חרקיב לבית קטן בקצה המערבי של אופקים, בשכונת מישור הגפן. באותן שנים נקלטו בעיר עולים רבים מבריה"מ וחלק ניכר מהם גרו באותה שכונה. סרגיי, שהיה מהפיזיקאים המובילים בעולם, מצא עבודה במחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע. הוא המשיך במחקר התיאורטי וגם לימד סטודנטים, שהעריכו אותו כמרצה מוכשר וסוחף. רבים הקדימו את הרשמתם לאוניברסיטה על מנת להתקבל לקורסים שלו. לויקטוריה לקח יותר זמן למצוא עבודה בהתאם לכישוריה, אך לבסוף גם היא לימדה באוניברסיטת בן-גוריון במחלקה למתמטיקה, עד שיצאה לגמלאות. רשמית גם סרגיי יצא לגמלאות, אך כמו מדען אמיתי הוא המשיך לעבוד במחקר ולפרסם מאמרים מדעיים עד אחרון ימיו. בנוסף לכך הוא לקח על עצמו לכתוב ולפרסם את זיכרונותיו, אודות מדענים גדולים עימם עבד ואודות ההיסטוריה של התפתחות המחקר בתחום הפיזיקה בחרקיב.
סרגיי וויקה היו אנשי תרבות, מסבירי פנים שאהבו לארח את חבריהם בביתם. הם נהנו לבשל יחדיו ארוחות טעימות ומביתם נשמעה מוזיקה קלאסית. סרגיי היה פסנתרן מוכשר, והחזיק אוסף גדול של יצירות מוזיקליות בביצועים של מרבית המוזיקאים המפורסמים ותזמורות שונות. סרגיי וויקה האוהבים, התרבותיים ומאירי הפנים עם התשוקה התמידית לידע וללימודים, נרצחו באכזריות בביתם.
יהי זכרם ברוך.
